חוט השני בפלייבק

"אם ברצוננו לעשות שלום חשוב ששני הצדדים יהיו מסוגלים לגלות התנהגות בוגרת.  "
אלה הן מילותיו של סופר אפריקאי שכתב על פיוס. תחשבו רק על דוגמא מעוררת השתאות והשראה כמו דרום אפריקה ב- 1994 כאשר נערכו הבחירות החופשיות הראשונות ומנדלה נבחר לראש ממשלה. מרחץ דמים עלול היה להתרחש, אך זה לא קרה, כי שני הצדדים גלו יכולת מספקת להתנהגות אנושית בוגרת

מאת ג'ונתן פוקס
תרגמה מאנגלית אביבה אפל

שפותח כאשר שמעתי את המשפט הזה חשבתי גם על תיאטרון הפלייבק לדוגמא:

·         כשחקנים: אנו משחקים את הספור, אנחנו תמיד בלתי מושלמים, תמיד היינו יכולים לעשות את זה טוב יותר, ועם זאת עלינו להישאר ממוקדים ומוכנים באופן החיובי ביותר לספור הבא. זה דורש יחס בוגר, היכולת לחיות עם חוסר שלמות.

·         אנו יושבים ומחכים להיבחר או לא להיבחר ע"י המספר –  זה דורש מאתנו יכולת להתנהג באופן בוגר ולשמור על יחס חיובי גם אם לא בחרו בנו.

·         רב הזמן,  החוויות שלנו כקבוצה חודש אחרי חודש, תובעות מאתנו להיות בוגרים באופן יוצא מהכלל. לפעמים אנחנו פשוט עייפים מהמאמץ להיות כל כך בוגרים.

ועם זאת תיאטרון הפלייבק מאתגר אותנו להיות במיטבנו. תיאטרון פלייבק מאתגר אותנו תמיד להיות בני אדם טובים ומלאים יותר.

כאשר אנו מתחילים לעשות פלייבק יש המון כף –  אנחנו מאושרים. אחרי שנה , שנתיים, חמש התשובה תהיה שונה:  מסובך, קשה, הפלייבק הזה!

בהתחלה היינו רק בודדים שעשו תיאטרון פלייבק. עכשיו אנחנו רבים. זה מביא הרבה אפשרויות חדשות לפלייבק – אבל זה גם מעורר שאלות חשובות שכמה מהן אני רוצה לעלות היום.

העניין שלנו בתיאטרון פלייבק התחיל עם הופעות במקומות ציבוריים ועם ספורים שקשה לספר.

בהתחלה היינו כמו קבוצת למוד – למדנו תוך התנסות. עכשיו אנחנו יודעים שעלינו להיות מסוגלים

·         לגעת בלב הספור

·         לאפשר ולהכיל רגשות עמוקים

·         לקרוא את הקהל כמו ספר פתוח

·         לדעת לאבחן מי יושב בקהל

בכל קבוצה יש אלה הסובלים. האם אתם יודעים מי הם?

בכל קבוצה יש את אלו שמתעלמים מהם – האם אתם יכולים לזהות אותם?

בכל קבוצה יש אלה הנחשבים שונים או המרגישים שונים, האם אתם יכולים לראות איפה הם?

ואם אכן אתם רואים כל זאת, האם אתם יודעים איך להזמין אותם?

זה דורש מידה לא מבוטלת של יכולות!

אם כבר הגעתם עד לכאן עליכם לדעת משהו על היסטוריה ופוליטיקה. אם נבוא ליפן ונזמין יפני לספר סיפור עלינו לשאול את עצמנו האם אנו יודעים מספיק על ההיסטוריה והתרבות היפנית? אם לא נדע מספיק, הספורים החשובים לא יבואו כי אנשים לא ירגישו מוזמנים באמת. אם כך אתם צריכים לבדוק מהם הכישורים שלכם בתחום זה?

מה אתם עושים כדי לשפר את היכולות שלכם?

אני מפציר בכם לעבוד על זה באופן קבוע, לשפר עוד ועוד את הכישורים שלכם בפלייבק. רק כך נוכל לקיים את 'עולם' הפלייבק. אני בטוח שרבים מאתנו יודעים את המלאכה היטב, ואם זאת עלינו תמיד לשאוף ליותר. להמשיך ולהשתפר. באופן אישי אני מרגיש שאחרי 28 השנים שלי, יש לי עדיין כל כך הרבה מה ללמוד.

וזה אומר – מיומנות טכנית היא עניין  אחד. יחסים מקצועיים הם עניין נוסף.

איך אנחנו מתייחסים אחד לשני?

משהו רוצה להרוויח כמה שיותר כסף. משהו אחר נמצא כל הזמן בתחרות עם אחרים. משהו רוצה להשקיע בפליירים או סרטי פרסום, ואחרים מתעבים את  כל מה שקשור במסחריות. אנו כועסים על קבוצת הפלייבק האחרת או אלה העושים פלייבק בדרך שונה משלנו. קל מאד לזלזל באחרים. אך זכרו – התנהגות בוגרת!

המצב השתנה מאד מאד מאז הימים הראשונים. היום אנו צריכים למצוא דרכים להתקרב גם כשונים מעצם היותנו חברים בקהילת הפלייבק. נחוצה לשם כך גישה מקצועית. עלינו להיות זהירים כאשר אנו מעבירים בקורת פומבית על חבר או קבוצת פלייבק אחרת, כי ע"י כך אנו ממעיטים בערך עצמנו.

התייחסו בכבוד לעבודה של קבוצות אחרות. אל תשתמשו במילים שלהם, לוגו, תמונות – ללא רשותם. זה בהחלט שונה ממה שהיה בעבר. אבל זה אומר שאנו לוקחים את העבודה שלנו ברצינות.

באותו עניין אני מעודד אתכם לתמוך ב IPTN  (הארגון העולמי של תיאטרוני פלייבק). הם עובדים קשה כדי לארגן את כל הדברים עבורנו.

אתם ועם התמיכה שלנו בהם נוכל ליהנות מיחסים מקצועיים בקלות רבה יותר.

אם אנחנו באמת רוצים מגוון רב של קהילות פלייבק, הרי שעומד בפנינו אתגר גדול.

עם היסטוריות שונות, פערים כלכליים רבים , איך נתמוך זה בזה כשווים?

איך נתגבר על עוול היסטורי על חוסר שוויון? איך נוכל לתמוך ולעזור כשווי ערך?

זה משהו שאנו לומדים לעשות ועוד יש לנו הרבה מה ללמוד.

זה דורש התנהגות אנושית בוגרת מכל הבחינות.

החוט האדום  מחבר בין הספורים האישיים. כאשר התהליך מתנהל נכון החוטים יוצרים שטיח יפיפה. הצורה של השטיח היא בדיוק מה שעלינו לראות.

עם זאת אנחנו יודעים שהפלייבק  שלנו לא תמיד יוצר שטיח יפיפה. לעיתים קרובות זה מה שקורה.

·         האנרגיה בספור הראשון היא חזקה

·         בספור השני פחות

·         בספור הבא עוד פחות

·         ופתאום אבדנו את החוטים. אנחנו חושבים, מה אפשר לעשות?

כמובן ככל שנפתח את הכישורים שלנו נצליח לעשות שטיח שלם יותר.

יש פה מישהו שפעם היה לי אתו חלום משותף. חלמנו שבכל שכונה תהיה במה של פלייבק עם שחקנים ואנשים בדרך לעבודה או הביתה מהעבודה יוכלו לעצור  כדי לספר את הספור שלהם. כמו בית תה יפני.

החלום שלי הוא, שפלייבק יהיה מאד נגיש ואפשרי.

תיאטרון הפלייבק גדל מאד במהירות והוא ימשיך כנראה לגדול עוד ועוד. בתהליך זה אנו עלולים לאבד את החוט האדום המקשר של הקהילה. אין לי לכך תשובה. זה משהו שעל כולנו לשמור ולהיזהר מפניו.

כן – אני אוהב פלייבק,  את המשחק  והכף, את הרצינות, את ההתכוונות הכנה ליושר אמת וקשר.

איך נביא אותו ליותר ויותר אנשים? איך נשמור על רמה טכנית גבוה? איך נקיים יחסים מקצועיים הוגנים?  התנהגות אנושית בוגרת… כמובן!

*Assefa Hiskia. Peace and Reconciliation as a Paradigm.  Nairobi, Kenya, 1993

שאלות מהקהל:

שאלה – מה לדעתך התפקיד של בקורת הוגנת?

ג'. פוקס –  שאלה חשובה. לכל אחד מאתנו נחוצה יכולת לביקורת עצמית.  ברגע שאני אומר את זה אני מודע  לבעיה שזה מעורר כי רבים מאתנו מאד ביקורתיים לעצמם. אנחנו אמורים לקבל את עצמנו אבל גם לתת פידבק לעצמנו.  חשוב שתהיה לנו דרך הוגנת וכנה לתת פידבק לחברים שלנו. קיימת כאן רגישות גדולה בגלל שאנחנו עובדים על הספורים האישיים שלנו, כך שתמיד יש את הרמה האישית והרמה האומנותית ואנחנו צריכים למצוא דרך לעבוד עם שתי הרמות ביחד באופן הולם .

שאלה – אנחנו עובדים בדרך חדשה, שהיא לא רק עבורנו – כמו עם ילדים נכים,  או כאלה 'האילמים' באופן זה או אחר, מה יש לך להגיד על זה? שמעתי אותך קודם מזכיר את העבודה  באפריקה ומקומות אחרים בעולם, אבל מה עם אפליקציות בתוך הקהיליות שלנו אפילו הקטנות ביותר, כמו ילדים נכים?

ג' פוקס –"הגדילה של הפלייבק" זה לא רק במובן הליטראלי ,  בכל מיני מקומות ולאוכלוסיות שונות ישנן אפליקציות והקשרים חדשים. בכל מקום שיש  חוויות של דיכוי או השתקה מכל סוג שהוא, חשוב לתת את ההזדמנות למספר לספר את סיפורו. גם לילדים הנכים.

שאלה – בשנים האחרונות האם משהו השתנה אצלך ביחס לפלייבק?

ג' פוקס –  הזמן קצר מכדי לענות על זה! (צחוק מהקהל) הצמיחה האישית שלי היא בעקר בקטע של המודעות החברתית והבנת החשיבות של צדק חברתי. אני תמיד רציתי שהפלייבק יהי מקום שכל אחד יכול לספר את הספור שלו. עכשיו אני יודע כמה שזה קשה. ועכשיו אני יודע על  כמה מהצעדים העיקריים שעלי לקחת, כדי שזה יהיה אפשרי , שאנשים יספרו את הספור שלהם.

הסיפור מהלך נוסף המאפשר, בעצם, סוף אחר או סוף שלא התרחש עדיין".